עקרונות ליצירת הקשר עם הגור על פי תורת ההתקשרות

עומר פורת

מה הקשר בין גידול ילדים וגידול כלבים? קראו כדי להבין את הרקע לגידול נכון של כלב המשפחה מינקות ועד לבגרות 

מרחק רב עבר הכלב מהיותו זאב נודד, שעזב את להקתו כדי לבדוק אם יש שאריות מזון בקרב תושבי האדם אשר בקרבתו, ועד להיותו כלב שעשוע, רב פרווה המצטנף על הכורסא בסלון מול הטלויזיה. מאמר זה לא בא לבדוק את השאלה מדוע נוצר קשר זה בין האדם לכלב, נושא הראוי לחקר בזכות עצמו, אלא, מתמקד במשמעות שיצר קשר זה מבחינת האדם, למשמעות הקשר עבור הכלב, ולמה שבינהם.

ההתחלה – השוואה בין קשר אימהי לקשר שבין אדם לכלבו 

חוקר מפורסם בפסיכולוגיה ואבי תורת ההתקשרות, ג'וןבולבי (John Bowlby, 1907-1990), טען, שהתנסות מתמשכת של התינוק עם הוריו, נותנת לתינוק מושג לגבי פשר העולם, האם הוא מקום שמגיב ונענה לצרכים ולמצוקות שלו או, שהוא קר, עויין ולא מתחשב. עמדות אלו הנן המקור להמשכיות הקשר שיצר התינוק בינקותו, ובין הקשרים אשר ייצור בבגרותו. במלים אחרות, טיב הקשר עם דמויות משמעותיות בינקות, כפי שיתבטא במידת רגישותן של דמויות אלו לצורכי התינוק, ישפיע על איכות קשריו העתידיים,המשפחתיים והחברתיים.

הקשר שנוצר בין הגור ואימו, דומה בהרבה מובנים לקשר שבין תינוק ואימו האנושיים. כאשר אימו של הכלב זמינה עבורו, ומספקת צרכיו, גם הגור מתפתח להיות כלב בטוח ויציב רגשית, שייתן אמון בסיסי בקשר עם בני אדם וכלבים אחרים, ויחווה את העולם כמקום טוב ולא מאיים. לכן, אנחנו מקפידים לא להפריד את הגור מאימו לפני גיל חודשיים, גיל בו הגור מפתח עצמאות מינימלית ותחושת נפרדות רגשית המסייעת לו במעבר לביתו החדש.

על פי תאוריית ההתקשרות של בולבי, התינוק מפתח את הקשר עם אימו לאורך שני מימדים אפשריים: המימד הראשון, חרדה, מתבטא בכך שאימו של התינוק אינה יציבה, ומגיבה באופן שהנו לפעמים מתחשב ולפעמים לא, לפעמים זמינה ולפעמים איננה. תינוק כזה יחייה בחרדה מתמדת באשר לזמינותה של אימו, ובבגרותו, הוא יהפוך לאדם חרד, שכל הזמן צריך לוודא את משמעות הקשר; עד כמה הוא מסב ביטחון עבורו, עד כמה הוא בטוח של ייעזב וינטש. הוא יהפוך לאדם ש"חונק" במערכת היחסים שלו, לא מאפשר מרווח וחופש לקרובים לו, צריך להרגיש כל הזמן מוקף באהבה וחום. לעומתו, המימד השני, נמנעות, מתבטא בכך, שתינוק, שאימו התעלמה ממנו ומצרכיו, ולא התייחסה אליו אפילו לסירוגין כמו האמה החרדה, יצר לעצמו תבנית של העולם כמקום קר ולא מתחשב, ולכן כבוגר הוא הופך להיות נמנעומתרחק מקשר. הוא לא ירגיש בנוח בקשרים רגילים, ירגיש "קרוב מדי" כאשר ינסו להתקרב אליו. בין שתי הקצוות האלה, קיימים אותם תינוקות, שאימם היתה קשובה להם מספיק כדי שיחושו שהם קיימים, שמתחשבים בהם ושהם חשובים לאימם המטפלת בהם. כבוגרים, הם יהיו מסוגלים להאמין ולבטוח בקשר, לתת אהבה ולהכיל רגשית את קרוביהם מבלי להרגיש חונקים (חרדים) או חנוקים (נמנעים). אנו מכנים אותם מתקשרים בטוחים.

חשוב לציין בהקשר זה את המושג Good enough mother של וויניקוט (Donald Winnicot), חוקר נוסף בתחום התפתחות התינוק והילד, אשר הדגיש את החשיבות שבאי-מענה על כל הצרכים של התינוק. כחלק מהכנתו לקשיי העולם המצפים לו, חשוב לדבריו, לאכזב לפעמים את התינוק כך, שלא כל מה שיבקש, ברגע שיבקש הוא מיד יקבל. לימוד זה חשוב על מנת לתת לילד אפשרות לכעוס מבלי חשש להינטש, ובכך לסמוך על אהבת הוריו, ולאפשר לו ללמוד להביע כעס.

האמא של כולנו, אמא טבע, יוצרת בדרך כלל כלבות המתנהגות בצורה עקבית ובטוחה. הכלבה מתוכנתת גנטית להיות אוהבת, מזינה ומגנה, ולכן מוציאה גורים בטוחים באופיים בדרך כלל. עם זאת, מצבים שונים עלולים ליצור בעיות התנהגות אצל הכלב, כגון מחלה של האם והעדרותה, או הפרדה מוקדמת מדי של האם מגוריה, שעלולים לדמות (simulate) סגנונות הוריים, שהנם חרדים או נמנעים. בהתאם לכך, הגור יהיה או תלותי מדי (מתוך חינוך חרד), או לא מתקשר ואדיש (מתוך חינוך נמנע).

מעבר הגור לבית החדש ויצירת הקשר

באופן דומה ליצירת הקשר בין תינוק לאימו, ובין גור לאימו הכלבה, הגור רואה בנו בני האדם, כלהקה החדשה שלו, ומחפש את ה"אמא" שלו, ואת ראש הלהקה. מנגנון זה מוטבע בכלב גנטית, ומכונה "החתמה" (Imprinting). מנגנון זה מאפשר לגור כמעט באופן אוטומטי לראות בנו הורים לכל דבר, ואת עצמו, כילד נוסף במשפחה. החל מרגע זה, יחל הגור לפתח את אמונתו על העולם, על פי עקרונות ההתקשרות של בולבי, אשר תוארו קודם לכן, וכאמור יראה בנו מטפלים יציבים, לא צפויים או נמנעים. אופן ההתייחסות שלנו לכלב בשנה הראשונה יקבע הרבה מאוד לגבי אופיו בהמשך, ולכן חשוב ביותר להקפיד על העקרונות של זמינות לצרכי הגור. מצד שני, לא צריך להיות מושלמים כמטפלים בגור, כיוון שהגור צריך ללמוד להתמודד עם תסכול אשר יאפשר לו להיות עצמאי בהמשך דרכו כבוגר. נקפיד לכן על שיגרה שהיא נכונה לכלב, הכוללת טיולים קבועים, ארוחות סדירות והברשות ומשחק כחלק מסדר יומו. שגרה זו תסייע לגור הצעיר להבין שהוא חשוב לנו, ושאנחנו דואגים לו, אך גם שיש מסגרת, והוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה כשמתחשק לו. באופן כזה הוא יהפוך להיות כלב יציב רגשית, שיידע לתת אהבה וירצה בקרבתנו, אך יהיה ממושמע, לא יחנוק אותנו או לחילופין, יסבול מחרדת נטישה קשה מדי.

נשמע מסובך? לא ממש, רק צריך להיות קשובים לאינסטיקטים שלנו, ולתת הרבה הרבה אהבה (במידה כמובן…).

בהצלחה!!!

כתב: עומר פורת, סטודנט לפסיכולוגיה ועובד כלביית אפיקים.

מקורות:

Bowlby, J. (1969/1982). Attachment and loss: Vol. 1. Attachment (2nd ed). New York: Basic Books.

Winnicot D. (1960) The theory of the parent-infant relationship, Int. J. Psychoanal., 41 , 585–595