אין צורך לפתוח אלבום המכיל תמונות של כלבים, כדי לגלות, כי שלא כבעלי חיים אחרים כגון האריה, הנמר, הזברה והג'ירף, הכלבים שונים זה מזה בצורה מעוררת פליאה.
לטענת המדענים, רוב המינים אינם מפגינים שום שינוי כיווני במהלך חייהם על פני האדמה. המראה שלהם עם ראשית הופעתם דומה מאוד למראה שלהם לעת היעלמם.
הכלבים, לעומת זאת השתנו ונעשו שונים זה מזה עד כי דומה כי מדובר בבעלי חיים שאינם ממין אחד.
לכלבים למעלה משמונה מאות פרצופים, אך לא רק בפרצופיהם שונים הכלבים זה מזה. יש בהם ענקים ויש זעירים, יש בהם חלקים ויש עוטי פרווה סמיכה, יש כלבים מכל הצבעים ויש אף מרובי צבעים, יש בעלי אזנים זקופות ויש שאזניהם שמוטות, יש שזנבם נישא אל על, יש שזנבם מגולגל ויש כאלה שזנבם מוטה כלפי מטה, כזנבו של הזאב ולא במקרה.
מוטב שכל זה לא יבלבל אותנו, שכן כל אלה הם כלבים, יצורים טבעיים, אשר גם אם בויתו, הם שייכים לעולם החי (אף כי יש כמה ביולוגים הסבורים אחרת…) ובאשר למגוון הצורות והגזעים – נראה כי החיים במחיצת האדם הם שחוללו בהם את מה שלא חולל בהם הטבע, אך אל לנו להקדים את המאוחר.
[צילום: משה אלפרט, "אפיקים הפקות"]
ארבעת קרוביו של הכלב (Canis Familiaris), המשתייכים כמוהו למשפחת הכלביים (canidae) והדומים לו במבנה הגולגולת ובנוסחת השינים ומסוגלים להעמיד עמו בני כלאים פוריים הם התן Canis Aureus)), הקויוט (זאב ערבות אמריקני – Canis Latrans) הדינגו (כלב בר אוסטרלי, שהובא לשם כמבוית למחצה לפי למעלה מ – 15,000 שנים והתפרא באוסטרליה– Canis Dingo). והזאב האפור, אשר מקובל לחשוב כי הוא אביו הקדום של הכלב, מה שבעצם אומר, כי הכלב הוא למעשה זאב מבוית ומשמו המדעי Canis Lupus Familiaris) אנו למדים כי הכלב נחשב תת-מין של הזאב.
בדיקות DNA, אכן, הראו כי קיימת זהות גנטית של 99.8% בין הכלב לזאב. ולנו לא נותר אלא לנסות ולמצוא את התשובה לשאלה מענינת שעליה ממשיכות להינתן תשובות רבות ושונות, והיא – מתי וכיצד בוית הזאב ומה קרה לה לחית בר זו שנהפכה בסופו של דבר לכלב.
על קשרים בין זאבים או כלבים קדומים לבין בני אדם נמצאו בסין עדויות מלפני 150 אלף שנה, אולם את תהליך הביות "המסודר" נהוג לשייך לתקופה בה החלו בני האדם לנטוש את אורח חייהם כציידים-מלקטים ולעבור לשלב היצרני, שהביא בעקבותיו קיצור משמעותי של פרקי הנדידה ותחילתה של התישבות קבע.
בארץ ישראל התרחש שלב זה בחיי האדם לפני כשלושה עשר אלף שנים, עם הופעתם של הנאטופים, שבנו בתים, אחסנו מזון וגם בייתו את הזאב. (חשוב לזכור – זה היה הביות הראשון, ביות הבהמות והצמחים היה מאוחר יותר).
בחפירות שנערכו באתר עינן שבצפון ישראל, לא רחוק מעמק החולה, נחשף בפעם הראשונה שלד של אשה שנקברה, ככל הנראה עם חיית המחמד שלה ועצמות ידה מונחות על עצמות גלגלתו של כלב (או, אולי, גור זאבים, שאותה אשה גדלה אותו במחיצתה). את השלד ניתן לראות כיום במוזיאון הפרה הסטורי שבקיבוץ מעיין ברוך.
בנסיונם להבין את נסיבות ביותו של הזאב מעלים החוקרים תיאוריות שונות.
יש הטוענים, כי הזאב שימש לאדם כמזון (זה אחד ההסברים לכך, שהאבוריג'נים נטלו עמם את הדינגו בהפליגם לכיוון אוסטרליה. את הדינגו אפשר היה לאכול ובשאריות האכילו את כלבי הדינגו האחרים…) העובדה, כי בסין נהוג עד היום לאכול בשר כלב, נחשבת כהוכחה לכך, שגם את הזאב נהגו הסינים לאכול..
טענה מקובלת היא, כי הזאב סייע לאדם בציד. האדם פיתח יכולת לפגוע בציד מרחוק (רמחים, חצים) אך זאבים היו הראשונים לגלות את הטרף. יכולת שיתוף הפעולה בין האנשים לזאבים בפעילות זו נבעה, כך אומרים החוקרים, מן העובדה, שגם האדם וגם הזאב הנם בעלי חיים חברתיים, עם מחויבויות הדדיות והירארכיה ברורה.
לעומת כל אלה יש מי שטוען, כי הכלב היה טפיל ונצלן שבחר בנו לנוחיותו והוא נותר כזה עד היום, ובעובדה – מספר כלפי העבודה לעומת מספר כלבי השעשועים הוא קטן ביותר.
כך או כך, יש להניח, כי הזאב התקרב אל ישובי האדם כדי לקבל שאריות מזון, גורי זאב נמצאו וגודלו על ידי האדם ברחמים גדולים (תכונה, שאין כמוה אצל בעלי החיים האחרים, אלא כלפי צאצאיהם הישירים וגם זאת לא לאורך ימים) ובמהלך השנים, הצליח האדם (נשים – ככל הנראה) להגיע לכך, שזאבות מסוימות בחרו להמליט את גוריהן בסביבת האדם והגורים שנולדו להן לא חפשו דרכם אל חיות הבר.
תהליך הביות, שראשיתו החתמה ולו גם בבלי דעת, של גורי זאבים הרואים באדם את בן מינם, הביא בתהליך של סלקציה מבוקרת לכך שבמחיצת האדם נותרו זאבים, שהפכו לכלבים – כלומר, היו תלויים באדם ונשמעו לו.
ואכן, יש חוקרים הטוענים בפירוש, כי כלב הבית טיפח תסמונת של "פיטר פן" קרי – גם כשגדל פיסית והגיע לבגרות, התנהגותו – ואפשר לומר גם מהותו – נותרו "ילדותיות" – מה שבא לידי ביטוי, למשל, באזנים שנותרו מושפלות, בשינויים במבנה הגוף, בנביחות המאפיינות גורים, בנטיה להשתעשע וכד'.
באופן פרדוקסלי התרחש בכלב "הילדותי", שנמצא כל העת, כביכול, בשלב של התבגרות בלי להגיע לבגרות מנטלית – גם תהליך מנוגד: דווקא הכלב מגיע לבגרות מינית מוקדם יותר מאשר הזאב.
לסיכום: בתוככי נפשו של כל כלב חבוי אותו זאב שהוא אביו הקדמון. זאב זה כבר אינו פוחד מבני אדם, אך כדי לשמור על "כלביותו" הידידותית, יש לנהוג בו באהבה ובתבונה כאחת. איך עושים זאת? לומדים להכירו, לומדים לנהוג בו, מטפלים בו היטב, נמנעים מלהתגרות בו ללא צורך ואין משסים אותו בכלבים אחרים בחתולים או, חס וחלילה, בבני אדם ולו רק "לשם שעשוע".
נשאיר את הזאב חבוי בנפשו של הכלב פנימה וכך ייטב לו ולנו כאחד.
בית – אסם
כלביית אפיקים – המרכז הישראלי לחינוך וקידום כלב המשפחה
קיבוץ אפיקים
מקורות:
Dog Encyclopedia (Aniwa publishing – Royal Canin) Origin & Evolution of the Dog.
“Man’s Best Friend” by Caroline Sand (Minerva Press – London)
“The Truth About Dogs” – by Stephen Budianski (Widefeld – Nicolson – London)
החי והצומח של ארץ ישראל בעריכת עזריה אלון כרכים 7, 12 (בהוצאת משרד הבטחון והחברה להגנת הטבע
כלבים לא משקרים באהבה – ג'פרי מאסון (מחברות לספרות)
בוהן הפנדה – סטבן ג'יי גולד (דביר).
מי אנחנו? סיפורן העתיק של אוכלוסיות ישראל – ד"ר יוסי נגר (רקיע – הוצאה לאור)
