יבוא כלבים מאירופה לישראל מטרתו חידוש וריענון קווי דם…
כשהחלטתי להביא את זוג כלבי הקאוואליר הראשונים נעזרתי בד"ר ניר אלפרט , בחור צעיר מהקיבוץ שלמד באותם ימים ווטרינריה בחו"ל.
את הכלבים הבאתי מצרפת המושלגת . סיפור שהוא הרפתקה מבדחת למדי ,כך שניתן לנסות ולהאמין ובעיקר לחייך.
בהגעתי לנמל התעופה שרל דגול תוך כדי לימוד ציר הניווטהעתידי , וניסיון למצוא את כפתור החימום ברכב הקפוא, ראיתי מחלון הרכב את ווטרינר גן החיות של חיפה. תמוה הרהרתי בליבי .
נתיב הניווט הוביל אותי בין כפרים שאלמלא קוצר הזמן יכולים היו להיות מסלול תיירותי מלהיב, אבל המשימה הייתה ביתה של מגדלת הקאוואלירים בלה מור.
וכך, לאחר שלוש שעות ניווט, נשמעו הנביחות המוכרות . גברת בלה יצאה מהבית בלבוש הדור. לרגע חשבתי שזאת אינה מגדלת כלבים, אלא מישהי היוצאת ליומה במשרד עורכי דין… בהמשך הבנתי שהיא מגדלת מנוסה רבת ידע.
בלה קיבלה אותי בשמחה והציעה שאשאר להתארח יום שלם בבית הגידול. להצעתה המלהיבה נאלצתי לסרב היות והוזמן לי מקום במלון מפואר סמוך לנמל התעופה 'שרל דה גול'.
השהות עם מגדלים אירופיים וותיקים כמו בלה היא בית ספר ללימודי כלבנות. הידע וניסיונם הרב הוא אוצר שניתן לזכות בו בהזדמנויות מעטות.
בתום ביקור ארוך נפרדנו כשברשותי שני המתוקים.
אין כניסה לכלבים?
חזרה על ציר ארוך לבסוף הגענו למלון, אין כניסה לכלבים כך נכתב ! (החדר הוזמן על ידי סוכנת מקצועית לי היה כתוב במפורש "כולל כלבים" – אלא שההזמנה… נכתבה בעברית. ולכן….)
ההליכה המהירה לכיוון החדר ללא עצירה בדלפק כשבתיקי שני הקטנים (הייתה תחילתה של דרך החתחתים) .
למחרת בערב, לאחר יום בילוי באווירה צרפתית רוויית יינות משובחים שאינני שותה כלל , יצאתי לנמל התעופה.
הינה אני כבר בדלפק מסירת הכבודה ותהליך מסירת הכלבים החל.
למקום הגיע איש צוות דובר אנגלית וביקש לראות את החיסונים של שני הכלבים.(הכל מתנהל כמתוכנן)
בעודי עסוק בשקילת הכלבים ראיתי שוב את ווטרינר גן החיות חיפה הוא נופף לשלום והישיר הליכתו לתחתית בטן המטוס… הדיילת ניגשה אלי והודיעה לי שאיני יכול לעלות לטיסה הזאת כי הכלב חורג במשקלו והוא חייב לטוס בבטן המטוס. "אין בעיה השבתי"
חייכה ואמרה שזה יכול היה להתאפשר אלמלא העובדה שממש באותה טיסה, באגף בעלי החיים, נמצא טיגריס מורדם ומטושטש המועבר לגן החיות בחיפה היישר מגן החיות בפריז.
התמונה נהפכה מורכבת ולמרות ניסיונות שכנוע נואשים להעלות את הכלבים איתי למטוס נותרתי עם שני הכלבים בנמל תעופה זר ורחוק מהבית…
באותם ימים הורחבה בטבריה סוכנות הנסיעות 'אמסלם' וזו, העסיקה מספר עובדים מקיבוצי העמק, אחת העובדות הייתה ידידת הכלבייה.
דניאלה, שלחלוטין הייתה גיבורת האירוע הצליחה לסדר לי טיסה חלופית אבל הסבירה לי כי אני חייב למצוא דרך ל"הרזות" את הכלבלב ב-200 גרם.
לטוס עם כלבים
וכך כשחשבתי שהדברים מתחילים להסתדר – לא איחרה הצרה הבאה להגיע. שני הכלבים לא יוכלו לטוס באותה מחלקה! "נוהל אל-עלי מורכב". כך אמרה הדיילת. "אתה צריך למצוא נוסע אחר שיהיה מוכן לקחת אתו את הגורה במחלקה אחרת משלך".
וכך מצאתי עצמי יושב בכניסה למטוס, מה שגרר שלל תגובות מגוונות.., אבל לא הצלחתי למצוא מישהו שיהיה מוכן לשבת עם הגורה בטיסה. ממרחק קלטתי גבר בעל חזות מוכרת וכך עלתה בי התחושה- שזה האיש.
קמתי לקראתו וביקשתי ממנו לשבת לידי ולהקשיב. האיש הגיב באדיבות, התיישב לידי ושאל אם יוכל לעזור. חיוך נמתח על שפתיי וסוג של רגיעה המבשרת טובות נפלה עליי. אחרי הכל, הישיבה בכניסה והחיפוש אחר מישהו שיוכל לפתור את בעיותיי אינה עניין שבשגרה, תוסיפו לכך את הקושי שבחזרה לישראל מחופשה והרי לך מצב ….
אבל האדון הזה נראה מאד מבטיח. סיפרתי לו את הסיפור על פרטיו… לא חסכתי גם בתיאורים אודות הטיסה המפוספסת והטיגריס הרדום בבטן במטוס .
האדון הרהר לחצי שניה, הביט ימין ושמאל ונס מהאזור… הפאניקה שלו גרמה לי לגחך אבל ההבנה שאני נשאר כאן עם הכלבלבים החלה לעורר בי דאגה.
בעוד אני מתאמץ למצוא קורבן חדש , חזר האדון בשקט והתקרב שוב אלי , כשהוא מביט לכל עבר ,: "תגיד… אפשר למחוק את הצילומים האלו ולא לשדר אותם? זאת מצלמה נסתרת, נכון?… לא תאמין" הוא הוסיף, "אשתי לא יודעת שאני בצרפת, אתה חייב למחוק" .
בחזרה בארץ עם טיגריס וכמה גורים
התור למטוס הלך וקטן ואני השלמתי עם זה שאני נשאר בצרפת לילה נוסף. לפתע, שתי טפיחות על כתפי ומולי, ילדה צעירה. "זאת אניֿ, שני ממשפחת שחר, זוכר?" "כמובן" פלטתי, מנסה בכל דרך להראות כמי שמכיר את הילדונת המתוקה. "קייטנת כלבים קיץ 2001 מחזור ג'… זוכר שעשית לנו מופע עם כלבים? אני הילדה שעליה חיפשו את הכדור ". "אפשר קצת את הגורה?" לשאלה זאת ייחלתי. איפה ההורים? שאלתי כתגובה. "כאן, לפנינו בתור" ענתה לי .
תמיד אהבתי את הקשר עם הורי הילדים שעברו בקייטנות .., "אתה אתנו במטוס שאלה האימא של שני ? יש מצב שהגורה תהיה אתנו בטיסה? רק לטיסה" ביקשה בתחינה.
השאלה הייתה כל-כך מרגשת כך שהמילים כמעט נעתקו מפי. התשובה הייתה שקופה..
כך הסתיימה לה עוד הרפתקה. הטיגריס הגיע לביתו החדש בחיפה, הגורים לאפיקים ,משפחת שחר לחיפה והאדון המבוהל נדרש לקנות זר פרחים לזוגתו המופתעת.
